עומר מילר

גיל: 27

מסעדה: פוד ארט

התמחות: ים תיכוני עם השראות מהעולם

בגיל 6 כבר הכין עוגת ביסקוויטים של רות סירקיס. בגיל 13 התגלתה אצלו מחלת המעיים קרון. הוא אושפז בבית החולים למשך שנתיים. "לא אכלתי כלום, קיבלתי רק אינפוזיה עד ששכחתי איך לועסים. עד כמה שזה אירוני, התחלתי להתעסק יותר באוכל, כי הריח של האוכל בית החולים היה גורמה בלתי מושג". אחרי שנה בלימודי משפטים נסע לטיול, שם הוא פגש שם חבר, שהציע לו לעבוד במסעדת "טבלה" הניו יורקית. כשחזר לארץ עבר ניתוח לכריתת מעיים, ומצבו השתפר. הוא למד בישול והגיע ל"פוד ארט". משוליית טבחים שגלען 40 ק"ג זיתים ביום הוא התקדם בנחישות והיום הוא מנהל המסעדה והקייטרינג. הוא נחוש לנצח, בעיקר כי זה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב.

גולן גורפינקל        

גיל: 34

מסעדה: דלאל

התמחות: אוכל ישראלי מקומי

גולן גדל בחולון. בגיל 15 נרשם לאורט, אבל אחרי שהגיש לחברים של הוריו פלח אבטיח בצורת לוויתן הם לחצו עליו להירשם לבית הספר ויצ"ו צרפת וללמוד בישול. ההתמחות הראשונה שלו היתה ב"הילטון תל אביב", בהמשך הוא עצר ב"דן פנורמה" אחר כך במסעדת "פסטלינה", ב"קרן" של חיים כהן, שמאז הפך למורה ולחבר, "במאנטה ריי", יעץ למתחם "קסיופאה" ובאחרונה פתח את "דלאל". ואחרי כל זה, "כבר 17 שנה אני אוכל במפגש הסטייק שיפוד בפיתה, שלוש פעמים בשבוע". גולן חושב שלא בטוח שאפשר להתחרות באוכל, "אבל זה טוב לענף, התחרות הזו ממקדת אותו כמו 'נולד לרקוד"'.

אנטוניו מנסה

גיל: 41

מסעדה: אלי אולי

התמחות: ספרדי-ים תיכוני

אנטוניו נולד בבואנוס איירס. "בארגנטינה אוכלים בשר שישה ימים בשבוע, יומיים פסטה ופעם בשבועיים כבד". הוא מבשל מגיל 7. וכך הפך לילד שמן. אבל בגיל 11 פתאום צמח לגובה והפך להיות רזה. בגיל 10 עבר עם הוריו, למדריד. את הלימודים עזב בגיל 14. את זה הוא עשה כדי לעבוד במטבח. הניסיון הראשון בבישול מקצועי היה במסעדה של אמו. כשהגיע לארץ, עוד לפני גיל 20, עבד ב-"אקדילי". משם עבר ל"פיטנגו" התל אביבית, ואז ל"פרגו", ל"טורקיז" ואז ל- "הריף" ביפו. כדי לגוון הוא פתח עם שותף מקום לסנדביצ'ים, ואז פתח את מסעדת הדגל שלו "אלי אולי". החשש הכי גדול שלו הוא שידיו ייפגעו כי "תחושת הטעם היא בפה, אבל היכולת להוציא את זה החוצה נמצאת בידיים".

רן ראש

גיל: 37

מסעדה: הנמל 24

התמחות: צרפתי

רן ראש גדל בקריית ביאליק. כשהיה בן 22 התחיל לעבוד כששוטף כלים וטבח, כדי לחסוך כסף להקלטת המוזיקה שלו. אחרי זמן מה מצא את עצמו במסעדה הצרפתית "לה שומייר", שם בילה שנתיים. עוד שנתיים העביר ב"רסיטל", ואז יצא ללימודים ב"אינסיטוט פול בוקוז", שבצרפת. בסופה של הדרך נחת במסעדת "הנמל 24".הבעיה שלו היא ההתמסרות המוחלטת לעבודה. "כשהייתי עם אישתי בירח דבש בבולגריה, בנופש מנותק, ראיתי טבח וממש קינאתי בו, אמרתי איזה כיף לו שהוא הולך למטבח. אני לא מסוגל להשתחרר מהסרוויס ומהצלחת, אני ג'נקי". "אני הולך לבשל מול תותח על עם כוכב, ובטח שאני רוצה לנצח, אבל שהדרך תהיה שואו".

חוסאם עבאס

גיל: 49

מסעדה: אל באבור

התמחות: אוכל ערבי

חוסאם, המתמודד הערבי היחיד בתוכנית, גדל בכפר כנא. חוסאם עבד במשך שנים במסעדה של אביו "עבאס" ביפו. ב- 1986 פתח בנצרת את "אל טאבון", ועשר שנים לאחר מכן את "אל באבור" באום אל פאחם ובאחרונה גם את "אל תנור". אמו היתה ממונה על הבישול בבית, חוסאם ואחיו עזרו במטבח. "בשביל חלב גידלו עיזים בבתים, לבשר היו שוחטים כבשים, קטפו עלים וירקות מהגינה". כדי לשמר את הטעמים, חוסאם מקפיד להשתמש בכלי עבודה ותיקים ובטכניקות מסורתיות, כמו טחינת בשר ידנית, כתישת תבלינים במכתש, טחינת חיטה באבן ריחיים, בישול על פתלייה ולא בגז. חשוב לו לנצח, אבל "אם להפסיד אז בכבוד, לא בהפרש גדול. לא מעניין אותי כלום חוץ מאוכל. וזו בדיוק הסיבה שאני כאן".

אביבית פריאל אביח

גיל: 41

מסעדה: טפאו

התמחות: ספרדי-לטיני

בבית של אביבית אמא בישלה: "אמא שלי חקרה מטבחים חדשים, עשתה ניסיונות במתכונים עדתיים". לארוחת בת המצווה שלה היא הכינה ספייר ריבס ואגרול מהספר של רות סירקיס. "יצא קצת לא מבושל אבל בכל זאת את ארוחת הבת מצווה שלי אני בישלתי". אחרי הצבא למדה בבית ספר לברמנים. לאחר מכן עבדה ב"קפה אלכסנדר" ולמדה קונדיטורינה. היא הגיעה ל"טברנה על החוף". היא פתחה את בר היין "וינונה", ואז הפכה לשפית של "טפאו".ובבית? "אין לי מטבח שמעורר בי חשק לבשל, הוא קטן ולא מספיק מצויד". בתה בת ה- 7 אוהבת לאכול במסעדה קלמרי מטוגן, בנה בן ה- 3 מעדיף צ'יפס עם קטשופ. תוכנית היא רוצה לנצח "שף עם כוכב במישלן", והנשק הסודי שלה: "אני מכירה את החיך הישראלי".

חיים טיבי

גיל: 37

מסעדה: מוסקט

התמחות: ישראלי-גלילי עילי

חיים טיבי גדל בצפת, הוא הבן השביעי מבין תשעה. הוא לא נכנס למטבח של אמו: "במשפחה תוניסאית לגבר אסור להיכנס למטבח. אבל זה תמיד משך אותי". בגיל 13 עבד כשוטף כלים, ואחר כך הפך לטבח. כשנמאס לו, עבר לחוות סוסים. בחווה היתה מסעדה, והוא נשאב חזרה במהירות. אחרי הצבא פתח בצפת את מעדניית "בון אפטיט" ואז את מסעדת "אורוות הברון". היום הוא נמצא ב- "מוסקט", מגדל את מרבית הירקות ובעלי החיים בחווה האורגנית של המלון. "הפכתי להיות חצי חקלאי, אני שותף פעיל בכל מה שקורה עד בקיעת הביצה במדגרה. אני מצליח לשלב את זה עם המסעדה".חיים לא חושש מאף אחד מהשפים הזרים. הוא בא בשביל החוויה. "נחמד לנצח, אבל בסופו של דבר אני רוצה להציג את האוכל שלי".

אילן גרוסי

גיל: 44

מסעדה: צ'אקרה

התמחות: ים תיכוני, דרום איטלקי

אילן גדל בירושלים. אחרי הצבא היה גנן מקצועי ועבד במטבח. החיבור לאוכל בינלאומי קרה כשטייל בטורקיה, שם נכנס לבתי המקומיים ובחש בסירים. בטיול למזרח הוא נחשף לטעמים אקזוטיים שאותם ייבא לישראל בבר "שאנטי". אחרי 8 שנים פתח גם את מסעדת "צ'אקרה". "המסעדה בשבילי היא שואו אחד גדול. המטבח פתוח, ואנשים רואים להבות, צעקות, צלחות עפות, הצגה אמיתית".

שכשהוא נכנס למטבח הוא צועק הרבה. אם זה יוצא מפרופורציה, הוא מבקש סליחה. לתוכנית הוא מאמין שהוא מסוגל לנצח. "הישראלים יוכלו להפתיע. אני צריך לעבוד יותר על הפרזנטציה וההגשה, אבל אין לי ספק שהאוכל יהיה מדויק".

אביב משה

גיל: 33

מסעדה: MESSA

התמחות: מטבח ים תיכוני עם טכניקות צרפתיות

אביב לא למד בישול באופן מסודר. "אמא היתה אחראית על הבישול בבית, ולא אהבה שמתערבים לה". המאכל הראשון שהכין לבדו היה "עוגה" – עוגיית פתי בר שעליה גבינה וענב אחד. אביב הבין את יעודו כשהיה בן 20, אז עבד במטבחי מסעדות. הוא קרא כל דבר שקשור לאוכל ועבד באטליזים כדי ללמוד. המסעדה הראשונה בה עבד היתה "שאטו עין כרם", אחר כך הרחיק למלון "נפטון" באילת וחזר לירושלים כשף במסעדת "גראפה", אחר כך במסעדת "הנביאים 54", ועבד במלון "שרתון". בבית הוא אינו נוהג לבשל, "אין לי אפילו כיריים. המקסימום שאני עושה זה לחמם בורקס בתנור".

רובי פורטנוי

גיל: 43

מסעדה: קייטרינג פרי הארץ

התמחות: ים תיכוני

בכיתה ד' בישל לילדים בקיבוץ "הכנתי מרק ירקות, קטפתי זעתר בהרים ושמתי אותו בתוך המרק. אני זוכר שיצא מאוד מלוח". בגיל 6 עלה מארגנטינה לקיבוץ מענית. "צדנו ארנבות, יונים, ברווזים, האכלנו אותם, ובסוף שחטנו ועשינו על האש". אחרי הצבא נרשם ל- "תדמור". אחר כך התקבל לעבודה ב- "התרווד הוורוד" של צחי בוקששתר. בהמשך עבר ל"טאבון" ביפו, סייע בהקמת "רמי", עבר ב"פיקאסו" והשתלב ב"מאנטה ריי". בשנים האחרונות הצטרף לקייטרינג "פרי הארץ".ישראל נמצאת במקום מאוד טוב "כל בחור שחוזר מחו"ל מנחיל את הידע שלו לעוד טבחים. פעם לא היה פה צ'וריסוס, והיום כל אחד מומחה". והתחרות? "רק דבר אחד מפחיד אותי – שירעדו לי הידיים מרוב התרגשות".

אסף גרניט

גיל: 29

מסעדה: אדום

התמחות: צרפתי-ירושלמי

אמו ידעה להכין רק שניצלים ועוגת גבינה. אסף תמיד אהב לאכול "בתיכון שיחקתי כדורסל, אבל אחרי פציעה בצבא הגעתי למשקל של 120 קילו". ההלם גרם לו לפנות לאימוני טריאתלון, איתם הוא ממשיך עד היום. "בבישול ובספורט יש חיבה לציוד. שף יכול לאבד את עצמו בחנות לציוד מטבח, ולתחרויות טריאתלון מגיעים אנשים משופצרים כאילו הם אלופי עולם. בשני המקרים צריך ללכת עד הסוף". לאחר השחרור אסף התמחה במסעדת "קבלייר" יצא לסטאז' נוסף במסעדת "לה רוזטה" ברומא. כשחזר לישראל הקים את מסעדת "אדום". 
את המטבח הצרפתי הוא מאוד אוהב אבל "האיטלקים פשוט עצלנים, זורקים שני מרכיבים ומוציאים מנה". "אני מאוד תחרותי וחושב רק על ניצחון".

מאיר אדוני

גיל: 34

מסעדה: כתית

התמחות: צרפתי-ים תיכוני עם אלמנטים אסיאתים וצפון אפריקאים

מאיר היה ילד שמנמן. אמו הייתה מכינה לו סנדביצ'ים מושקעים לבית הספר. "לפעמים החלפתי עם ילד אחר סתם כי בא לי לחם עם שוקולד". הצעד הראשון בבישול מקצועי היה בקורס במלון "הולידיי אין". אחריו הוא בישל בקייטרינג ועבד בחינם באטליז כדי ללמוד קצבות. בגלל פציעה בתאונת אופנוע הוא ויתר על לימודים בצרפת, אבל השתלב ב"קורדון בלו" בסידני שבאוסטרליה. אחרי התמחות ב"ארקדיה" ובמסעדת "צ'לו" הניו יורקית, ועבודה במסעדת "אוליב ליף" בהרצליה, פתח את "כתית בכפר רות" ונדד איתה לנצר סירני ולבסוף לתל אביב. ולגבי התוכנית? "השופטים לא מעניינים אותי, למרות שאני אשמח אם סטפן ואלפרדו לא ינצחו. אני מאמין שהישראלים יפתיעו בגדול".

דניאל פקאר

גיל: 29

מסעדה: "מירדור דה אוליה", סן סבסטיאן

התמחות: מטבח מולקולרי, המטבח החדש

"איך שהגעתי לגובה של שולחן העבודה במטבח, התחלתי לעבוד. בגיל 17, כשעלינו לארץ מארגנטינה, הלכתי לעבוד אצל עזרא קדם בארקדיה". הוא למד ב"דן גורמה" והתמחה במסעדה יפנית. לפני 5 שנים נסע לספרד כדי ללמוד טכניקות חדשות, הגיע למסעדת "מוגריטס", עבר ל"קף", שם הכיר את המטבח המולקולרי. היום הוא עושה ניסויים באוכל "במסעדה יש לנו מעבדה בראשות ביולוג מולקולרי, בדיוק כמו במעבדה רפואית". בשביל מנה חדשה הוא משתמש ב"ספריית הטעם" שלו, "אני עוצם עיניים ויכול להרגיש שאני מריח או אוכל את זה". לדעתו המטבח הצרפתי מקובע, האיטלקי עשה קפיצת מדרגה, אבל המטבח הספרדי הוא המוביל בעולם.

שחף שבתאי

גיל: 32

מסעדה: מינה טומיי

התמחות: אסיאתי

שחף גדל בקיבוץ. עולם הקולינריה היה רחוק ממנו, חוץ מתורנויות בחדר האוכל. אחרי הצבא "אמא אמרה שנראה לה שאני יצירתי, ושבישול יתאים כי יש שם הרבה ניגודים".

שחף למד ב- "פרונדי" בפריז, לשם מתקבלים רק טבחים עם ניסיון. לכן הוא גייס את מזכיר הקיבוץ, ויחד הם טענו ששחף ניהל "מסעדה של 500 מקומות". את ההתמחות עשה ב"אודיאון" בניו יורק, עבד במסעדת פיוז'ן באמסטרדם, מסעדת ZANZI בהודו. ולבסוף, חזר לארץ ופתח את "מינה טומיי".

בתו ואשתו גרות באנגליה, לכן שחף חי על קו ישראל-אנגליה. "זה פוגע בחיי המשפחה, אבל זה ייפתר בהמשך". לתוכנית הוא מגיע לכיף, לבחון את עצמו ולגרום למתחרה להעריך אותו".